פסקי בוררות

בוררות עפ"י מינוי בימ"ש מחוזי, תיק מס' 3/03 – 408, ארשמר בע"מ נ' המועצה המקומית עילוט:

העובדות והמחלוקת:

סכסוך כספי אשר מקורו בהסכם התקשרות שנחתם בין הצדדים, במסגרתו שכרה המועצה את שירותיה של חברת ארשמר לצורך אכיפת ו/או גביית חובות של חייבים.  

המחלוקות שניטשו בין הצדדים הינן בעיקרן בדבר תוקפו של ההסכם, וקיומה של יתרת חוב לטובת חברת ארשמר בגין שירותיה;

הכרעה:

1. טענת המועצה לפיה החוזה בין הצדדים בטל הוא (VOID) התקבלה, בהתבסס על הוראות החוק והפסיקה. בנסיבות המקרה, ההתקשרות בין הצדדים נערכה ללא קיומו של מכרז כנדרש בדין, ואף לא התקיימו החריגים הקבועים בדין המתירים סטייה מהליכי מכרז. ההלכה המשפטית באשר לתוקפו של חוזה אשר נכרת בלא מכרז, מקום שקיימת חובת מכרז, היא עקבית ומפורשת - אשר תוצאתה היא שההתקשרות אינה תקפה.

2. על אף בטלות ההסכם מכוח אי חוקיות, אין בכך כדי לפטור את המועצה מתשלום יתרת החוב לחברה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973.

ממכלול הראיות עלה כי חברת ארשמר סיפקה בפועל שירותים למועצה. נקבע כי תוצאה לפיה תהא המועצה פטורה מתשלום בגין שירותים אשר ניתנו לה בפועל על ידי  ארשמר, במיוחד כאשר המקור לבטלותו של ההסכם הוא מעשיה ו/או מחדליה שלה,  הינה תוצאה שמשמעה, כי המועצה "החוטאת" יוצאת נשכרת.

בוררות על פי מינוי מרשם אגודות השיתופיות, תיק מס' 186-2002-5-002624-57, טל אל – ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ נ' יצחק גולדמן:

העובדות והמחלוקת:

הנתבע, חבר באגודה השיתופית, מתגורר בשטחה של התובעת והועסק על ידה כמזכיר בתקופה שבין 8/1994 – 1/1999. יריעת המחלוקת בתיק זה נסובה סביב חובותיו של הנתבע לתובעת בכרטיס החבר (אשר נבעו לטענת התובעת  מחובות בגין צריכת מים, מסי חבר, דמי שמירה, ריבית, ארנונה וחיובים נוספים הנובעים מחברותו של הנתבע בתובעת וממגוריו בשטחה), וחיובים שונים בכרטיס העובד (אשר נבעו לטענת התובעת, ממשיכות כספים שלא כדין על ידי הנתבע במהלך השנים 1998-1996).

הכרעה:

1. סמכות הבורר- על אף שהצדדים הסכימו לסמכות הבורר באשר להכרעה במחלוקות, יש לבדוק האם סכסוך שמקורו יחסי עובד-מעביד שבין התובעת לבין הנתבע מצוי בגדר סמכותו העניינית של בורר. בנסיבות העניין אין כל מניעה לדון בחובותיו הנטענים של הנתבע, שכן תקנון התובעת קובע כי כל סכסוך הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה, יימסר, לפי דרישת התובע, לבוררות, לפי רשם האגודות.

2. החוב הנטען בכרטיס העובד- ככל שהתובעת השכילה להביא ראיות בדבר סכומי כסף ספציפיים אשר נמשכו ע"י הנתבע , נפסקו בפסק הבורר סכומים אלו לחובתו של הנתבע. אולם מקום בו לא הובאו ראיות ולא פורטו טענות התובעת כדבעי, נדחו טענות התובעת בדבר הצורך בחיוב הנתבע.

3. החוב הנטען בכרטיס החבר- הנתבע לא סתר טענותיה של התובעת, אשר נתמכו בפנקסי האגודה וספרי חשבונותיה, באשר לגובה החוב, ואין די בטענות סתמיות. אשר על כן חויב הנתבע במלוא החוב הנטען. זאת ועוד, טענת הנתבע לפיה חיובי הריבית אשר הוצמדו לחוב הנטען מוגזמים ונעשו שלא כדין, לא הוכחה כלל; וטענה זו תמוהה נוכח העלתה בשלב מאוחר ולא בעת חיוב הנתבע בכרטיסו. יחד עם זאת דרכו של הנתבע נותרה פתוחה בפסק הבורר, ובאפשרותו ליזום הליך כפי שיבחר לעניין בדיקת חוקיות גביית הריבית באגודה.  

בוררות על פי מינוי מרשם האגודות השיתופיות, תיק מס' 525-2002-8-001675-57, אורי שובט נ' יצחק שמואל נזרי:

העובדות והמחלוקת:

סכסוך בין שני תושבי מושב אלקוש (להלן: "המושב"), באשר לשאלה למי נתונה הזכות להחזיק ו/או להשתמש בחלקת מקרקעין המצויה במושב (להלן: "החלקה"), הממוקמת סמוך לנחלתו של התובע, ובפועל נמצאת בחזקתו ובשימושו של הנתבע.

הכרעה:

1. התובע לא הרים את נטל ההוכחה כדבעי, ולא הצליח לא הוכיח את זכויותיו כדין ביחס למקרקעין נשוא הסכסוך:

2. להוכחת זכויותיו של התובע במקרקעין, סמך התובע ידו על תוכנית מתאר של המושב וכן על מסמך החתום בשם ועד ההנהלה של המושב, המהווה אישור כביכול להקצאת החלקה על ידי ו/או בהסכמת האגודה לשימושו של התובע;

3. אולם תוכנית מתאר זו התבררה כתוכנית שאינה מאושרת; וכך הדבר לגבי שתי תוכניות מתאר נוספות. אשר על כן, לא ניתן לקבוע ממצאים באשר לזכויות במקרקעין לפיהן. בנוסף, הבסיס למסמך מטעם המושב, המאשר את זכויות התובע סומך עצמו על תוכנית המתאר בלבד, תוכנית שכאמור אינה מאושרת. משכך הדבר, לא נותר אלא לייחס למכתב זה מהימנות נמוכה למדי.

4. התובע לא הוכיח את זכויותיו כדין ביחס למקרקעין, ומשכך ראויה תביעתו להידחות ויש לקבוע כי הזכויות להחזיק בחלקה ולעשות בה שימוש נתונות לנתבע.

5. על אף שמקור זכויותיו של הנתבע במקרקעין לא הוברר לגמרי ולא הוצג כל מסמך ו/או עדות בעניין, יש לתת חשיבות לעובדה כי הנתבע החזיק ועיבד את המקרקעין במשך שנים רבות, ולכל הפחות משנת 1985 ועד היום. עובדה זו משמשת בסיס לחזקה לפיה הנתבע הינו בעל זכות חזקה ו/או שימוש במקרקעין, כל עוד לא הוכיח אחר את זכויותיו במקרקעין מכוח הסכם ו/או הדין, וזאת כחלק ממגמה של שמירה על הסטטוס קוו.

6. החזקה בפועל במקרקעין לכשעצמה, בין שמקורה בזכויות שבדין ובין שלא, יש בה כדי להקנות מעמד משפטי הזוכה להכרה בחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (למשל, סעיף 19 לחוק).

בוררות על פי מינוי מרשם האגודות השיתופיות, תיק מס' 57-002928-0-200-80, סער עמוס וורדה נ' כרכום אגודה שיתופית כפר קהילתי להתיישבות תעשייתית וחקלאית בע"מ:

העובדות והמחלוקת:

התובעים רכשו בית במושב כרכום, לאחר שעברו את הליכי הקליטה הנהוגים בנתבעת.

בסמוך לרכישת הבית שילמו התובעים לנתבעת, על פי דרישתה, סך בשקלים השווה ל - $5,000 (דולר ארה"ב) תחת הכותרת של "קרן לפיתוח הישוב".

התובעים תוקפים את חוקיות גביית הסך האמור מאת התובעים על ידי הנתבעת, בעת קבלתם כמועמדים לחברות באגודה השיתופית; וכן טוענים כי היו נתונים תחת לחץ  בעת שהסכימו לשלם את הסכום האמור; וכן כי הופלו לרעה לעומת רוכשי בתים נוספים במושב באותה התקופה אשר לא נדרשו לשלם את הסכום האמור.

הכרעה:

1. על פי הוראות תקנון האגודה, אין בסמכותו של ועד האגודה לחייב בהחלטתו לבד תשלומים כלשהם ללא אישור האסיפה הכללית.

2. במקרה זה, כל שיש בידי הנתבעת הוא החלטת אסיפה כללית ישנה אשר קובעת כי יש לגבות סך של 2,500$  מאת מצטרפים חדשים.

3. טענת הנתבעת כי תשלום סך של 5,000$ מקורו בנוהג אשר היה קיים באגודה לא התקבלה; הכרה בנוהג הינה חריג כי כל החובות והזכויות הנובעות מהחברות באגודה צריכות להיות מעוגנות בתקנון האגודה. הואיל והמדובר בחריג יש לעשות בו שימוש במשורה.

4. על סמך חומר הראיות, אין לקבוע כי בעצם גביית כסף לטובת הקרן, מדובר בהטעיה של ממש היורדת לשורשו של עניין או בהפעלת לחץ פסול; שכן התובעים ידעו על כך מראש ולכל המאוחר במועד חתימתם על ההסכם לרכישת ביתם.

5. לטענת האפליה נקבע כי אפליה יכולה לצפות פני עבר בלבד ולא פני עתיד; ואולם במקרה זה האירועים אשר בגינם טוענים התובעים לאפליה התרחשו רק לאחר שהסכום נדרש ושולם במלואו על ידם.

6. נפסק כי על הנתבעת להשיב לתובעים סך בשקלים השווה ל - $2,500.

בוררות על פי מינוי מרשם האגודות השיתופיות, תיק מס' 57-002786-2-99-39, אבי כנען נ' ועד הנהלה - חד-נס - כפר קהילתי של תנועת משקי חרות-בית"ר להתיישבות חקלאית בע"מ:

העובדות והמחלוקת:

1. במסגרת פיתוח יוזמות כלכליות-תיירותיות בפארק הירד, נקבע כי הישוב חד נס יהווה גורם ממליץ בפני המנהלה לפיתוח פארק הירדן.

2. בהתאם לנוהג על חבר הישוב להגיש בקשה לפרויקט לנתבע. לאחר דיון בבקשה הישוב ממליץ על הפרויקט.

3. התובע, פנה ברעיון לקדם פרויקט של מזנון, מרכז מבקרים, מסעדה וחנות מזכרות באתר "בית ציידא"; אך לא קיבל תשובה על פניותיו אלו משך תקופה ארוכה בשל שינויים במדיניות הממשלתית בכל הנוגע לפיתוח הגולן.

4. לאחר זמן מה גילה התובע כי הנתבע נתן אישור לאחר (להלן: "הזוכה") לפרויקט של מזנון וחנות מזכרות באתר "בית ציידא" (בעת בה ניתן אישורו זה של הנתבע כיהן הזוכה כיושב-ראש הנתבע). לטענת התובע, ידע הזוכה על בקשתו הקודמת בזמן של התובע ועל מהלכיו לקידומו של פרויקט דומה באתר, ולכן קיימת לו זכות ראשונים על הפרויקט.

הכרעה:

1. אין ספק, כי התובע נהג שלא כשורה כאשר התעלם מהנוהג, שהכיר, ולא הגיש בקשה מתאימה לאישור לנתבע.

2. עם זאת בעת הדיון בבקשתו של הזוכה, ידע הזוכה על עניינו האישי של התובע בפרוייקט. קביעה זו נסמכת בין השאר על אי הזמנתו מטעם הנתבע להזים טענתו זו של התובע.

3. נקבע, כי החלטת הנתבע לאשר לזוכה את יוזמתו לפרויקט - בטלה.

4. התוצאה היא, כי בעת מתן פסק הבורר אין חבר בישוב הזכאי להיות מומלץ על ידי הישוב לפרויקט כאמור באתר "בית ציידא", וכל חבר החפץ בכך יוכל להגיש בקשה מתאימה בהתאם לנוהג.

5. לתוצאה זו ניתן להגיע בדרך נוספת: בהתאם לנוהג, אישור הנתבע לקידום פרויקט של חבר המושב ניתן לתקופה של שנתיים, לאחריה, אם החבר אינו פועל לקדם את הפרויקט - פוקע תוקף האישור, והוא ניתן להעברה לחברים אחרים; במקרה זה, מאז אישור הבקשה לזוכה עברו למעלה משנתיים ימים, בהם לא קידם הזוכה את הפרויקט. וגם מטעם זה, האישור שניתן - פקע.

בוררות על פי מינוי מרשם האגודות השיתופיות, תיק מספר 633-2002-7-001044-57, ברונר אריה (ליאון) נ' עמיקם כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ:

העובדות והמחלוקת:

1. בין הצדדים, נתגלע סכסוך הנוגע למעמדו של מגרש (להלן: "המגרש") אשר מיקומו בסמוך לנחלת התובע במושב (להלן: "הנחלה"). התובע משך שנים רבות החזיק ועשה שימוש בשטח המגרש, ולאורך השנים, לא ערערה הנתבעת על זכותו לעשות כן; יחד עם זאת אין מחלוקת, כי מגרש זה לא צורף מעולם באופן רשמי ובהתאם לנוהלי מנהל מקרקעי ישראל לשטח נחלת התובע.

2. התובע ביצע עסקת מקרקעין בנחלה, על דרך פיצולה, באופן שבו ימשיך להחזיק בבית המגורים בו התגורר ואילו הקונים ירכשו ויקבלו לידם את יתרת הנחלה, לרבות השטחים החקלאיים שבה; עוד קודם לעסקת המכר, המליצה הועדה הבין מוסדית את פיצולה של הנחלה, ואולם התנתה את החלטתה בכך שהעברת הזכויות תהיה של יתרת הנחלה, ללא המגרש; הנתבעת אישרה המלצת הועדה.

3. התובע ביקש כי יינתן צו עשה לפיו תחויב הנתבעת להמליץ בפני מנהל מקרקעי ישראל להקצות את המגרש למי מטעמו. לטענתו, בהתאם לנוהג רב שנים הקיים ביישוב הקצתה הנתבעת לבעלי נחלות ביישוב, בנוסף לזכויותיהם בנחלה, גם זכות להחזיק ולהשתמש במגרש מגורים נוסף , "מגרש בן ממשיך"; בהתאם לנוהג זה, גם במקרים בהם פוצל מגרש מתוך הנחלה, נותרה בידי בעל הנחלה הזכות למכור את "מגרש הבן הממשיך" יחד עם הנחלה. במקרה דנן, לאור החלטת הועדה הבין מוסדית, ומאחר שלא ניתן היה למכור במסגרת עסקת המכר את הזכויות במגרש, הרי שלאחר מכירת הנחלה על דרך פיצולה נותרו הזכויות במגרש זה בידיו, כפי שהיו קודם לכן.

4. לטענתו, אין לראות בהחלטת הועדה הבין-מוסדית משום שלילת זכויותיו במגרש, ואף אם היה כך, הרי שבמישור היחסים הפנימיים שבין התובע לבין הנתבעת, עומדות זכויותיו בעינן.

5. נתבעת מצידה ביקשה, בכתב תביעה שכנגד, את פינויו של המגרש והעברתו לחזקתה וכן לחייב את התובע בתשלום דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה החזיק במגרש.

6. טענתה, אמנם העניקה זכויות חזקה ושימוש לחברים ביישוב ב"מגרשי בן ממשיך", אולם זכות שימוש זו אינה מעניקה ו/או יוצרת זכות במקרקעין וניתן לבטלה בכל עת.

7. כאשר פיצל התובע את נחלתו והקונים קיבלו זכויות לבניית יחידת מגורים שנייה ל"בן ממשיך" בתחומי הנחלה עצמה, בוטלו הזכויות אשר עמדו לתובע לכאורה במגרש. 

הכרעה:

1. יש לערוך הבחנה בין מערכת היחסים הפנימית שבין האגודה לחבר האגודה ובין מישור היחסים שבין האגודה ו/או החבר מול המוסדות המיישבים; קיומה של החלטה אשר יצאו תחת ידי המוסדות המיישבים אינו בבחינת סוף פסוק ויש לבחון בנוסף ובנפרד גם את התנהלותה של האגודה מול התובע בהקשר למגרש.  

2. לתובע זכויות מסוג "בר רשות" במגרש; זכות זו אינה "זכות במקרקעין" כהגדרתה של זו בחוק המקרקעין. (נכון ליום כתיבת פסק הדין- ר.ב.מ.). יחד עם זאת, מעמדו של "בר רשות" במקרקעין אינו מעמד של לא כלום אשר ניתן לביטול במחי יד. במקרים מסוימים אף נקבע כי הרשות שניתנה הינה בלתי הדירה.

3. במקרים אחרים במושב, כאשר לא צורף "מגרש הבן הממשיך" באופן רשמי לנחלה התירה האגודה לחבר, בין על דרך של הסכמה מפורשת ובין על דרך הסכמה שבשתיקה, לנהוג הלכה למעשה במגרש ה"בן הממשיך" כבנחלתו.

4. הנתבעת, מכוח התקנון ומכוח דיני האגודות השיתופיות והדין הכללי, מחויבת לנהוג בשוויון והגינות כלפי חבריה. הבסיס לפיו יש להשוות בין חברי האגודה הוא היקף השטח/מספר המגרשים אשר הקצתה האגודה לרשות החבר , ולא זכויות הבנייה של הנחלה  שהוענקו לכל חבר במושב; בפרט, יש לאבחן בין מצב בו מוקנית לחבר הזכות לבניית בית ל"בן ממשיך" מחוץ לתחומיה הרשמיים של הנחלה במגרש נוסף לבין מצב בו ניתנת לחבר הזכות לבניית בית ל"בן ממשיך" בתוך תחומי הנחלה ולא מוקצה לו מגרש נוסף. 

5. התובע עמד בנטל והוכיח את טענתו בדבר הפלייתו לרעה ביחס להיקף השטחים/מספר המגרשים אשר הועמדו לרשות חברי אגודה אחרים, וזאת גם אם מצבת זכויות הבניה אשר הוקצתה לנחלתו הייתה זהה. 

בוררות על פי מינוי מרשם האגודות השיתופיות, תיק מספר 13-2000-2-002692-57, בן אברהם יהושע ואירנה נ' חיננית – אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית חקלאית ותעשייתית בע"מ

העובדות והמחלוקת:

1. התובעים שכרו מהנתבעת מבנה תעשייה על מנת שישמש את מפעל הדגים שבבעלותם, כאשר מטרת השכירות הינה "מפעל לעישון בשר"; לאור קשיים כלכליים, התקשר התובע בהסכם עם מפעל "נס פלסטיק" על פיו יפעיל התובע מכונות לייצור אריזות צעצועים במבנה התעשייה, וזאת על מנת לשפר מצבו הכלכלי. 

2. כתנאי להתקשרות התובעים עם מפעל "נס פלסטיק", נדרשו התובעים לפעול על מנת לקבל את אישור הנתבעת להפעלת המכונות במבנה, אשר יועד לשימוש אחר.

3. לטענת התובעים, מאחר ולא הצליחו להגיע להסכמה עם הנתבעת, בטלה "נס פלסטיק" את ההסכם שכרתה עם התובע והעסקה ירדה לטמיון; הנתבעת נהגה שלא בתום לב ואף בזדון בהציבה תנאים בלתי סבירים למתן הסכמתה. התנהגות זו הינה בניגוד לטובת היישוב ( מניעת מקור פרנסה מהתושבים), וכן גרמה לנזקים כלכליים. 

הכרעה:

1. דין התביעה להידחות. דרישותיה של הנתבעת, בהתחשב בחובו הגדול של התובע ובהתחשב בעובדה כי העסק שבבעלותו מושבת מפעילות, סבירות ועומדות בקנה אחד עם דרישת התום לב במהלך מו"מ, כאמור בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי). 

2. התובעים לא הוכיחו קיומה של חובה שחבה כלפיהם הנתבעת, לא מכוח תקנון וגם לא מכוח חוזה. גם אילו הייתה חובה שכזו, אין בתנאיי הנתבעת כפי שהוצבו משום חוסר סבירות העולה כדי הפרת חובה ; אמנם יש ביצירת מקומות עבודה חדשים כדי להתיישב עם טובת היישוב, אך גם גביית חובות ושמירה על שוויון בין חבריה מתיישבות עם חובה נטענת זו.

בוררות על פי מינוי מרשם האגודות השיתופיות, תיק מספר תיק מס' 510-2000-1-002683-57, יפתח שרון ואח' וועד עדי - אגודה שיתופית קהילתית באזור עדי בע"מ נ'  ועדת הבחירות בעדי - אגודה שיתופית קהילתית באזור עדי בע"מ:

העובדות והמחלוקת:

1. השאלה העומדת לדיון הינה האם כדין נמנעה ועדת הבחירות מפתיחת הבחירות לוועד האגודה למועמדים נוספים וזאת לאחר חלוף המועד לסגירת רשימת המועמדים.

2. לאחר חלוף המועד להגשת מועמדות לבחירות, בדקה ועדת הבחירות את כשירות המועמדים לכהונה בוועד וגילתה כי שניים מן המועמדים, אינם עומדים בקריטריונים. בעקבות פסילה זו, הסירו 3 מועמדים נוסף את מועמדותם. 

3. במצב דברים זה, שנותרו 3 מועמדים בלבד לאיוש ארבעת המקומות המתפנים בוועד, החלו התובעים לפעול לפתיחת הבחירות למועמדים נוספים. ועד האגודה קיבל החלטה בדבר דחיית הבחירות ופתיחתן למועמדים נוספים, כמו כן הוגשה בקשה חתומה על ידי 63 חברי אגודה המבקשים כינוס האסיפה הכללית על מנת שתכריע בנושא הבחירות ודחיית הבחירות עד לאחר כינוס. 

4. הנתבעת סירבה לדחות את הבחירות פעם נוספת לשם כינוס האסיפה ואף סירבה לאפשר הצגת מועמדים נוספים מאחר והדבר יחייב את דחיית הבחירות.

הכרעה:

1. מחד, קיים הכרח כי החלטותיה של ועדת הבחירות תהיינה סופיות:

   1. ​לא קיים בתקנון האגודה ובתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) כל הסמכה לוועדת הבחירות לפתיחת הבחירות למועמדים נוספים לאחר פרסום רשימת המועמדים הסופית; יתרה מכך, סעיף 58 לתקנון האגודה מורה לועדת הבחירות לפרסם, כ-10 ימים לפני הבחירות, לכל הפחות, את רשימת המועמדים הסופית.

   2. ​מי שלא הציג את מועמדותו בטרם פרסום הרשימה אינו בגדר מועמד ועל כן צדקה ועדת הבחירות בסירובה כאשר "סגרה" את הרשימה ולא אפשרה לחברים שכלל לא הציגו את מועמדותם להציגה כעת. תקנה 48 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה – 1975 קובעת אף היא כי ועדת הקלפי (היא ועדת הבחירות בענייננו) תפרסם את "רשימות המועמדים שהוצעו ואושרו". מכאן, פרסום רשימת המועמדים צריך להיעשות רק לאחר שכשרותם להיבחר נבחנה.
       

2. מאידך, על פי סעיף 37 לתקנון האגודה , האסיפה הכללית היא הגוף העליון של האגודה; ובתור שכזו, מוענקות לאסיפה הכללית כל הסמכויות לדון  בנושא שהוכרע בו במוסדות האגודה, אם ביקשו זאת חמשים חברים, או יותר מכלל חברי האגודה. 

3. אשר על כן, על אף שלאור השתלשלות העניינים עולה כי ועדת הבחירות פעלה כדין, הרי  האסיפה הכללית מוסמכת לדון בהחלטות ועדת הבחירות מאחר והוגשה בקשה ע"י 63 חברי אגודה; כינוס אסיפה בנושא לאחר קיום הבחירות יהיה חסר כל ערך. 

4. על כן יש לדחות הבחירות ו לאפשר כינוסה של האסיפה. רק בדרך זו תישמר כפיפותה של ועדת הבחירות לאסיפה הכללית, ורק כך יתאפשר לחברי האגודה השיתופית להביע את דעתם במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים.

5. יש להימנע מכל מעשה שיש בו משום שלילת כוחה של האסיפה הכללית לומר את דברה בעניין זה או אחר הקשור להתנהלות חיי האגודה ומוסדותיה.