עוד על בן ממשיך במושב

מאמר המשך זה נכתב בעקבות פסק דין חדש אשר ניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בעניין מדעי נ' מדעי ביום 16/4/2000 ואשר הינו פרי עטו של כבוד השופט אנגלרד.

 

למרבית מושבי העובדים בארץ הוקצתה הקרקע במסגרת הסכם חכירה משולש בין האגודה השיתופית, מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. ספק אם המתיישבים, אשר אינם צד להסכם, מודעים לכך שהזכויות הקנייניות בקרקע אינן שייכות להם. כך, לדוגמא, אדם אשר חי במושב מיום היווסדו, הקים במושב את ביתו וטיפח משק, אינו יכול להוריש את המשק כרצונו היות ובהסכם המשולש נקבע כי הוא אינו חלק מעזבונו.

 

מבחינה עקרונית הסוכנות היהודית, אשר המשק חוזר לרשותה, יכולה לקבוע מי יזכה בו. על מנת למנוע מצב זה פותח בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) מוסד "הבן הממשיך" שנועד לאפשר העברה של הזכויות במשק במושב עובדים לקרוב משפחה אחד, בכפוף לקבוע בחוקים אחרים, בתקנון האגודה ובהסכם המשולש. המצב המשפטי הנוגע למוסד הבן הממשיך אינו ברור.

 

במאמר זה נתמקד בשאלה מהי הדרך לקביעת "בן ממשיך" ומהן זכויותיהם של המתיישבים.בתחילת שנת 1991 פורסם פ"ד אזולאי. פסק הדין עסק בבני זוג אשר חתמו על הצהרה והתחייבות על פיה נכדם ואשתו יהיו בנים ממשיכים לאחר מותם. פרידתו של הנכד מאשתו הביאה את בני הזוג לביטול התחייבותם.

 

בית המשפט קבע כי זכות השימוש במשק הינה אישית, אך הצדדים להסכם המשולש רשאים לקבוע תנאים בהם יוכל המתיישב להעבירה. משמע, על מנת לדעת אם ניתן להעביר את זכות השימוש יש לבדוק את ההסכם המשולש. באותו מקרה בית המשפט הגיע למסקנה כי הזכות ניתנת להעברה ועל כן היא חלק מהעזבון. לכן, על מנת להעביר את המשק לבן ממשיך לאחר המות יש לערוך צוואה ואין די בהתחייבות בכתב. היות וההתחייבות לא נערכה כצוואה נפסק כי היא בטלה.  נציין כי בית המשפט קבע זאת מבלי לבחון את ההסכם המשולש אשר לא היה ברשות הצדדים.

 

פסק הדין יצר קושי לבנים הממשיכים. צוואה ניתנת לשינוי בכל עת ועל כן אין להם כל וודאות כי הזכויות במשק אכן תעבורנה אליהם. מסיבה זו המליצו להורים להעביר את המשק ל"בן הממשיך" בעודם בחיים ובכך נוצר קושי להורים, אשר חששו מהעברת הזכויות בעודם מתגוררים ועובדים במשק.

 

פ"ד ברמלי (ע"א 3836/93, נ(3), 868) עסק בשני אחים אשר התגוררו במשק הוריהם. האחד מכוח הכרזה עליו כעל בן ממשיך והשני נכנס לבית אמו לאחר שנפטרה. הבן הממשיך דרש לסלק את אחיו מן המשק. השאלה היתה האם הועברו לו הזכויות במשק.

 

שלא כמו בפרשת אזולאי, הפעם הוצג בפני בית המשפט ההסכם המשולש. עיון בו לימד כי זכותו של המתיישב מוגבלת לתקופת חייו ואין היא חלק מעזבונו. משמעות הדבר הינה שאין צורך בעריכת צוואה לשם העברת הזכויות לאחר מות ההורים. לפסק הדין חשיבות רבה היות והוא מאפשר להורים לקבוע את הבן הממשיך, באמצעות הסכם או התחייבות, מבלי להעביר את הזכויות טרם מותם עוד בחייהם.

 

גם לאחר פ"ד ברמלי נותרו בעיות רבות ללא פתרון ובינהן השאלה כיצד עוברות הזכויות לבן הממשיך. מפסק הדין עולה כי הזכויות חוזרות לאגודה לאחר מות בעליהן והאגודה מעבירה אותן לבן הממשיך. לתוצאה זו עשויות להיות השלכות על מס שבח מקרקעין בעת מכירת הנכס על ידי הבן הממשיך אך לכך ייוחד פרק נפרד.בשני פסקי הדין שהזכרנו העירו השופטים כי "... יש לשוב ולהדגיש את אשר נאמר, לא אחת, והוא, שהיעדר הגדרה משפטית ברורה של זכויותיו של חבר מושב, ובכלל זה העמדתו כיום בגדר בר-רשות בלבד, אינם מניחים את הדעת. מן הראוי שנושאים אלה יזכו לעיון מחדש, כדי שזכויותיו של מי שמשקיע שנותיו, כוחו ואונו במשק חקלאי יוכרו ויעוגנו כדבעי, וכדי שיוסרו אי-הבהירויות והספקות בסוגיה זו." מאז פ"ד ברמלי חלפו למעלה מארבע שנים ודבר לא השתנה. מנהל מקרקעי ישראל לא שינה את נוסח ההסכם והמחוקק לא ביצע שינויים בחוק. כל שנותר כעת בידי בית המשפט הינו לנסות ולעשות צדק עם הצדדים במסגרת ההסדר הקיים.

 

פ"ד מדעי  - זכריה מדעי עלה לארץ כשהוא  נשוי לשתי נשים. בשנת 1978 הסכימו האב והאם החורגת של משה להעניק לו מעמד של "בן ממשיך". ואולם, עולם כמנהגו נוהג, וכמו רבקה אמנו, כך גם האם החורגת, דרשה בראש ובראשונה את טובת בנה. וכך, לאחר מות האב הגישה אמו החורגת של משה בקשה לועד האגודה לקבל אישור ל"בן ממשיך" שני מאשה שניה.

 

המתדיינים קבעו שתי הנחות מקדמיות מוסכמות לצורך הדיון. ההנחה הראשונה קבעה כי הזכות במשק אינה חלק מן העזבון ועל כן אין צורך בצוואה לשם העברתה ודי בהסכם רגיל. הנחה נוספת היא כי פעולת ההורים לקביעת בנם כ"בן ממשיך" היא בבחינת מתנה.

 

בית המשפט העליון היה ער לעובדה כי קיים קושי ליישב שתי הנחות אלה זו עם זו ואף ציין זאת בפסק דינו. הקושי נובע מן העובדה כי על מנת להקנות מתנה יש צורך כי המתנה תהיה שייכת לנותנה. אם נקבע כי הזכויות במשק, או הזכות להעניק זכות במשק, אינן חלק מן העזבון, הרי שאין הן שייכות להורים ולא ניתן לתתן במתנה. למרות זאת בית המשפט קיבל על עצמו הנחות  אלו בשל הסכמת הצדדים.

 

בעקבות הנחות יסוד אלו טען משה כי המתנה הושלמה ועל כן לא ניתן עוד לחזור מנתינתה. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע כדלקמן:

  1. ההסכם המשולש מתנה את העברת הזכויות במשק לבן הממשיך בקבלת אישור הסוכנות היהודית.  לשם השלמת המתנה די במתן אישור הסוכנות היהודית. האישור ניתן והיות ולא בוטל, לא ניתן לחזור מן המתנה.

  2. בית המשפט הבהיר כי המתנה שניתנה היא הזכות לקבל מן המושב מעמד מסוים באגודה ובמשק ולא הזכויות במשק עצמן. ניתן לראות בכך חיזוק לאמור בפ"ד ברמלי לפיו הזכויות שייכות לאגודה וכל שיש להורים הינו היכולת לקבוע למי תועברנה זכויות אלה. על כן מרגע שהצהירו ההורים על זהות הבן הממשיך הם נתנו את שיש ברשותם, דהיינו, את הזכות לקבוע למי תעבורנה הזכויות.

 

הואיל ובית המשפט התבסס על הנחות מקדמיות אשר הוסכמו בין הצדדים, קשה להעריך מה תהיה השפעתו של פסק הדין בעתיד והאם ניתן יהיה להסתמך על ההלכה שנקבעה בפסק דין מדעי לגבי מחלוקות אשר תתגלענה בעתיד באשר לענייני הירושה במשקים בהם המתיישבים הינם בני רשות.

כתובתינו

 שושנת הכרמל 30א' חיפה

צרו עמנו קשר

04-8673967

 

לתיאום פגישת יעוץ

04-8673967 

 

  • עורך דין רון בן מיור פייסבוק

© 2014-2015 - משרד עו"ד רון בן מיור

עיצוב ובניית אתר: טלי אפרים Think Unique