התמחותו המרכזית של משרדנו הנה טיפול בנושא הסבוך של העברה הבין דורית בנחלות.

 

החלטות מנהל מקרקעי ישראל קיבעו מצב לפיו נחלה במושב אינה יכולה להיות רשומה על שם יותר ממשפחה גרעינית אחת. יותר מכך חוזי המשבצת של מנהל מקרקעי ישראל מול המושבים קובעים כי נחלות כלל לא ניתנות להורשה אלא עוברות ליורשי המנוח לפי תכתיב של הרשות המפורט בהסכם המשבצת.

כך למשל, ע"פ חוזה המשבצת המשולש, אם נפטר אדם עוברת ראשית הנחלה לבן או בת זוגו. אם אין בן/בת זוג הנחלה עוברת לבן הממשיך ורק אם אין בן ממשיך ישנה התייחסות לצוואת המנוח - אם ישנה כזו או לצו הירושה.

כאמור, נחלה אינה יכולה להרשם ע"ש יותר מבן או בת אחת.

 

עובדה זו קורעת משפחות לגזרים ומייצרת תסכול רב בשל העדר יכולת לחלק את הרכוש העיקרי של בעל הנחלה בין היורשים בחלקים שווים.

 

למשרדנו נסיון של למעלה מ 20 שנה בטיפול בסכסוכים אלו וחלק ניכר מן התקדימים שנוצרו ועדיין נוצרים בתחום זה הנם פרי טענות שנטענו על ידי משרדנו בתיקים שנוהלו בבתי המשפט בערכאות השונות, לרבות בית המשפט העליון. הצלחתנו הרבה בניהול תיקים אלו נובעת, בין היתר, מניסיון רב שנים והיכרות מעמיקה את תחום ההעברה הבין דורית, על כל פניו והיבטיו המשפחתיים והמשפטיים.

 

כך למשל, באחד התיקים שטופלו במשרדנו עלתה שאלת משמעות המינוח "בת זוג" בחוזה המשבצת. בעקבות הטיעונים שהעלה משרדנו פורש מונח זה בצמצום ע"י בית המשפט לענייניי משפחה. על פי פסיקת בית המשפט בת זוג חייבת להתגורר בנחלה אם ברצונה לקבל את הנחלה לאחר מותו של בן זוגה. בת זוג שנותרה נשואה לבעלה שהתגורר בנחלה אולם לא חיה עמו לא תהיה זכאית, כך לפי הפסיקה, לקבל את נחלתו לאחר אריכות ימיו.

משרדנו היה מעורב בעשרות רבות של סכסוכים מסוג זה וללא ספק הנו מהמובילים והיצירתיים בתחום.

 

פן נוסף של ייצוג בתחום זה הנו כמובן יעוץ מניעתי ופתרונות יצירתיים בטרם מגיעה המחלוקת לבית המשפט. משפחות רבות ממושבים מכל רחבי הארץ מגיעות למשרדנו על מנת ליישב את המחלוקת שנתגלעה בין ההורים לאחים בדרכי שלום.

 

נוכח נסיונו הרב של משרד עו"ד רון בן מיור והיכרותו המעמיקה עם כלל ההיבטים המעורבים בתחום ההעברה הבין דורית מציע משרדנו לשמש כמגשר במחלוקות במשפחה שמקורן בהעברה הבין דורית. בהליכי גישור מהירים מייצר משרדנו מערכת הסכמים בין כלל בני המשפחה אשר מונעים את פירוקה, מאפשרים חלוקה הוגנת של הרכוש ומונעים שנים של התדיינות בבתי משפט.

 

דוגמאות לתיקים בהם טיפל משרדנו בתחום "העברה בין דורית"

 

בן ממשיך במושב

​מעמדו של הבן הממשיך

הגדרת "בן ממשיך" מופיעה בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) (תקנה 3 א') כדלקמן: "בן ממשיך" - בן אחד בלבד, או בן מאומץ אחד, או נכד אחד של בעל המשק, לרבות בן זוגו של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או ביחד עם הוריו. מכוח הסכם עם הוריו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו, או מכוח ירושה במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר רשות של מוסד מיישב של האגודה בכתב.

 

לעניין זה "הורים" לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק חקלאי או שנפטר.הגדרה זו, בתקנות הנ"ל, קובעת למעשה מס' תנאים מצטברים על מנת שצאצאו של בעל המשק יהא "בן ממשיך":

א.   לא ניתן כי יהיו שני בנים ממשיכים לאותו בעל משק (אם כי הדבר אינו גורע מאפשרותו של בן אחר להיות חבר 
באותו משק).

ב.    הבן חייב להחזיק במשק (דהיינו להתגורר) בין אם בעצמו או ביחד עם הוריו.

ג.    החזקת המשק נובעת מזכות המעוגנת בהסכם עם ההורים או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב או מכוח ירושה.

ד.    מהות הזכות של הבן חייבת להיות בעלים, חוכר, חוכר משנה או בר-רשות של האגודה.

 

בהנחה שכל התנאים המפורטים מעלה מתקיימים הופך הבן להיות "בן ממשיך" על פי התקנות. טענה נפוצה ומקובלת בקרב מושבניקים רבים, בין אם תושבים ובין אם חברים, הינה כי "בן ממשיך" הינו מעמד המקנה זכות במקרקעין ואולם לא כך הוא כפי שעולה, בין היתר, מהתקנות הנ"ל ומשלושת פסקי הדין של בית המשפט העליון אשר עסקו בסוגיית מעמדו של "הבן הממשיך" בהרחבה.

פס"ד אזולאי (ע"א 103/89 פד"י מ"ה (1) בעמ' 477)

פסק דין זה ניתן אמנם עוד בפברואר 1994 ואולם מן הראוי להזכירו במיוחד לאור ניתוחו ואבחונו בפס"ד ברמלי אשר ניתן לאחרונה ואשר יסקר בהמשך.

 

ומעשה שהיה כך היה: הגב' פנינה אזולאי ובעלה היו ממתישביו הראשונים של מושב מגדים וחתמו על הצהרה והתחייבות מתיישבים בו הצהירו כי נכדם אברהם ואשתו יקבלו זכויות של "חזקה" בלעדית כ"בנים ממשיכים". בין אברהם (הנכד) לבין אשתו פרץ סכסוך אשר בעקבותיו הם עזבו את המושב. ילדה של הגב' פנינה אזולאי, יצחק אזולאי, המשיך בפועל לטפל במשק.

 

בית המשפט קבע כי המסמך אשר עליו חתמה פנינה כברת הרשות במשק בטל וזאת מכיוון שהמדובר בהעברת משק לבן ממשיך לאחר המוות והעברה שכזו יש לבצע רק בדרך של צוואה.

 

משמעותו של פסק הדין בעניין אזולאי הינה כי מסמך בו נקבעה זכותו של "בן ממשיך" במשק לאחר מותו של בר הרשות ואשר לא נערך בדרך של צוואה בטל.והמסקנה: "בן ממשיך" המעונין להבטיח את זכותו במשק חייב לעגן במסמך את העברת המשק על שמו כאשר ההתחייבות תתייחס להעברת המשק בעוד הוריו בין החיים.

 

זהו כמובן פתרון מנקודת מבטו של "הבן הממשיך" המעוניין להגן על זכותו לעומתו כמובן קיימים ההורים אשר מעונינים להגן על זכותם להמשיך ולהתגורר ולעבד את משקם ללא כל התערבות מצד בניהם אך לענין זה לא אכנס במסגרת מאמר זה.

פס"ד בצר נ'צילביץ (ע"א 2826/90 פד"י מ"ה (5) בעמ' 489)

בעוד פס"ד אזולאי קבע עמדה נחרצת בנושא טיב ההתחיבות כלפי "בן ממשיך" עלתה הבעיה בחריפות יתר בעניין בצר - צילביץ. שם, שלא כמו בעניין "אזולאי", אושרו הזוג בצר ע"י הסוכנות היהודית ומושב משמר השבעה כ"בנים ממשיכים" ובנוסף בנו את ביתם בתוך נחלת ההורים. אלא גם כאן פרץ בשלב מסוים סכסוך במשפחה וזאת לאחר שהבנים הממשיכים הקימו, בכספם, בית נוסף בחצר המשק וגרו בו.

 

מבלי להכנס לנימוקים המשפטיים של כב' השופט גולדברג ולפרובלמטיקה שבהחלת דיני הרשיון לאחר חקיקת חוק המקרקעין, קבע כב' השופט גולדברג כי הצדק מחייב שמקום שניתנה  התחייבות רשיון להשתמש בקרקע לתקופה מסויימת או אף ללא הגבלת זמן יש לקחת בחשבון את מכלול השיקולים ואת משך החזקתו של בר הרשות בקרקע.

 

כב' השופט גולדברג קבע כי במקרה זה הואיל והמערער מר אריה בצר בנה את ביתו בנחלה, מטה הצדק את הכף לעבר אי מתן האפשרות לבטל את הרישיון וכי בעת מתן הרישיון התכוונו הצדדים להעניק למערער ולאשתו זכות לצמיתות או במילים אחרות מר בצר ימשיך להתגורר בבית עד ליום מותו.

 

ביהמ"ש לא נתן פתרון לשאלות הבאות:

מה יקרה בסיטואציה בה יבחר בצר לעזוב את משקו או להעביר את זכויותיו לאחר? כמו כן לא ברור מה יקרה לאחר מותו של מר בצר - האם יוכל הוא להוריש את זכויותיו? אי פתרון בעיות אלו אך מחזק את הבעייתיות של מוסד "הבן הממשיך" ואת חוסר הודאות שנוצר בפרוש הפסיקה ובפרוש היום יומי המקובל בקרב האגודות וחבריהן.

 

בשולי הדברים מוסיף פסה"ד בעניין צילביץ וקובע מספר קביעות חשובות:

  1. תקנה 3(א) לתקנות האגודות השיתופיות המסדירה את נושא הבן הממשיך חלה רק על אגודה שסווגה על ידי רשם האגודות השיתופיות כמושב עובדים.

  2. תקנות האגודות השיתופיות (חברות) עוסקות בקביעת מסגרת היחסים בין הבן הממשיך והאגודה בלבד ואינן יוצרות או מעבירות כל זכות בנחלתו ו/או במשקו של בר הרשות.

פס"ד ברמלי

פסק הדין בעניין ברמלי אשר ניתן לפני כמחצית השנה ע"י כבוד השופטת בייניש הינו ללא ספק פסק דין אשר מחולל מהפכה בפרשנות אשר ניתנת למונח "בן ממשיך" ולאופן יישומו.

בעניין זה נתגלעה מחלוקת בין שני אחים אשר התגוררו באותה נחלה במושב אלישמע. האחד (דוד) בנה בית בסמוך לבית אמו וזאת מתוקף היותו "בן ממשיך" והכרת המוסדות המיישבים בזכותו ככזה ואילו השני (עמוס) נכנס לגור בבית האם שנפטרה בינתיים.

דוד אשר הינו "הבן הממשיך" ביקש לפנות את עמוס ואשתו וטענתו היתה  כי הוא "הבן הממשיך" ולפיכך הוא בעל הזכויות בכל הנחלה.

ביהמ"ש העליון קבל את טענתו של דוד ותוצאתו הסופית של פסק הדין הינה כי האח עמוס אשר התגורר בבית האם נאלץ לפנות את הבית ואף לא זכה לכל פיצוי בגין הפינוי.

 

ואולם חשוב לציין מספר דברים:

  1. ביהמ"ש העליון הבהיר חד משמעית כי זכותו של דוד כ"בן ממשיך" וכזכאי לקבל את המשק לא נוצרה כתוצאה מזכות האם שהועברה אליו בירושה אלא כזכות עצמאית הנלמדת מהחוזה המשולש המסדיר את מעבר המשק "לבן הממשיך" במות ההורים. הסכם שכזה לא הוצג בפס"ד אזולאי.
     

  2. ביהמ"ש העליון סייג את פסיקתו וקבע כי הואיל ופס"ד אזולאי חל רק מרגע פרסומו ואילך הרי אין לו תקף לגבי משפחת ברמלי שכן האם נפטרה 7 שנים לפני פס"ד אזולאי. במילים אחרות יתכן שפס"ד ברמלי תקף רק לגבי מקרים שארעו לפני שנת 1989.
     

  3. ביהמ"ש העליון העביר ביקורת על כי טרם הוסדרו מעמדם של ברי הרשות במושבים.
     

  4. בעניין ברמלי לא טען הבן אשר התגורר בבית אימו כי הוא זכאי לפיצויים וכמו כן לא העלה בזמן, או בכלל, טענה בדבר רשיון במקרקעין (ראה בצר- צילביץ) והואיל ולא טען טענות אלו לא דן בהם ביהמ"ש. יתכן שבנסיבות אחרות, באם היו נטענות טענות אלו, היה ביהמ"ש מגיע למסקנה אחרת.

לסיכום

אם נותרתם מבולבלים בעקבות מאמר זה אין כל פלא שכן מעמדם של ברי הרשות ובעקבותיהם טיב זכותו של "הבן הממשיך" טרם הוסדרו חד משמעית בחקיקה ו/או בפסיקה.

 

בכל זאת ניתן להגיע למספר מסקנות:

  1. "בן ממשיך" אינו זכות במקרקעין אלא סטאטוס המגדיר את מערכת היחסים בין "הבן הממשיך" לבין האגודה והמוסדות המיישבים.

  2. יש לעיין היטב במסמכי האגודה ובחוזה המשולש על מנת לבדוק כיצד מוסדר עניין "הבן הממשיך" במסמכים אלו.

  3. באם ישנה הסכמה הדדית במסגרת המשפחה מן הראוי לעגן את זכויות "הבן הממשיך" בדרך של העברת זכויות, כאשר ההורים עודם בחיים, תוך שמירה על זכותם במשק עד ליום מותם.
     

דוגמאות לתיקים בהם טיפל משרדנו בתחום "בן ממשיך"

כתובתינו

 שושנת הכרמל 30א' חיפה

צרו עמנו קשר

04-8673967

 

לתיאום פגישת יעוץ

04-8673967 

 

  • עורך דין רון בן מיור פייסבוק

© 2014-2015 - משרד עו"ד רון בן מיור

עיצוב ובניית אתר: טלי אפרים Think Unique