בהליך זה ייצגתי בעלים של רפת גדולה אשר הוגשה כנגדו בקשה לפירוק שותפות.
לפי דרישת מועצת החלב חתם מרשי על הסכם שותפות עם הצד שכנגד וזאת על מנת שיוכל לעשות שימוש במכסת החלב שלו לצורך ייצור חלב וזאת בנוסף למכסת החלב שלו. בין הצדדים סוכם כי תמורת השימוש במכסת החלב ישולמו דמי שימוש (אומנה).
רפתנים רבים עושים זאת על מנת לקיים הדרישה הפרוצדוראלית של מועצת החלב, על אף שבפועל לא מתקיימת שותפות.
הצד שכנגד, במטרה להתעשר על חשבון מרשי שלא כדין, טען כי על אף העובדה שמדובר בהסכם לצורך תשלום דמי שימוש בלבד, הוא שותף לכל דבר ועניין ומגיעים לו מחצית מנכסי השותפות וכמובן מחצית מרווחי השותפות.
בית המשפט המחוזי פסק, כי אין לקבל את טענת הצד שכנגד וקבע כי על אף הסכם השותפות שנחתם במועצת החלב, לא התקיימה בין הצדדים שותפות.
לפיכך דחה הבקשה לפירוק השותפות וחייב הצד שכנגד ב-15,000 ₪ הוצאות.
הצלחה בפסק הדין מתאריך - 5/2014
